החלטה בתיק בפ"מ 8885-01-13

מונחת בפניי בקשה לביטול תקופת איסור השימוש המנהלי בת 60 יום שהוטלה על רכבו של המבקש (מ.ר 54-968-65) על ידי משטרת ישראל מתוקף סמכותה לפי סעיף 57א (א)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: " פקודת התעבורה").

השאלה שלפנינו :

מה הדין כאשר שוכר רכב מבצע עבירה אשר בגינה הוטל איסור מנהלי על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים אולם, הרכב מוחזר לחברת ההשכרה מבלי שזו מודעת לכך כי בוצעה עבירה ברכב והוטל עליו איסור שימוש.

לאמור, השוכר החזיר את הרכב בתום תקופת השכירות מבלי ליידע חברת ההשכרה שבוצעה על ידו עבירה והוטל איסור שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 ימים. האם מעתה לאחר שנהג אחר יתפס נוהג ברכב, יש להחיל את סעיף 57א(א)(2) סיפא לפקודת התעבורה המסמיך קצין משטרה לאסור את השימוש ברכב לתקופה של - 60 יום ?

העובדות :

ביום 26/1/13 נעצר רכבו של המבקש, כאשר היה נהוג ע"י מיזערו אסלאם (להלן: " הנהג"), והסתבר כי לגבי רכב זה נמסרה הודעת איסור שימוש מספר חודשים קודם לכן והרכב לא אוחסן במגרש אחסנה. על כן, נמסרה לנהג הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה של נהיגת רכב שנמסרה לגביו הודעת איסור שימוש, בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: " התקנות"). הפעם נערך שימוע לבעל הרכב אשר בסופו החליט קצין משטרה לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 60 ימים היות ובמהלך השלוש שנים נמסרה לאותו רכב הודעת איסור שימוש וזאת בהתאם לסעיף 57א(א)(2) סיפא לפקודת התעבורה.

טענות הצדדים:

ב"כ המבקש, עותר לביטול הודעת איסור השימוש. לטענתו, המבקש הינו בעל עסק להשכרת רכבים והרכב נשוא הבקשה הושכר במועד הרלוונטי למר אחמד בטיר (להלן: " השוכר"). בתמיכה לטענתו צורף הסכם השכירות לפיו הרכב נמסר לשוכר בתקופה מיום 15/08/12 ועד ליום 24/09/12. לטענת המבקש, בתום תקופת השכירות השיב השוכר את הרכב עם כל מסמכיו לרבות רישיון הרכב ותעודת הביטוח וזאת, מבלי לעדכן דבר לעניין איסור השימוש ברכב ועל הצורך באחסונו.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי המבקש עשה כל שביכולתו על מנת למנוע ביצוע עבירות שכן הוא מזהיר ומציין בפני לקוחותיו שעליהם לנהוג כחוק ועל האיסור לבצע ברכב עבירות לרבות עבירות תעבורה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש עובר תקופה קשה ביותר מבחינה כלכלית והעסק שלו על סף פשיטת רגל ומשכך, תפיסת הרכב ל- 60 יום תפגע קשות בפרנסתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול איסור השימוש ואף לא לקיצור התקופה ל- 30 יום שכן לטענתה שיקול דעתו של הקצין היה נכון בנסיבות המקרה. אולם, השאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון:

סעיף 57א(א)(2) לפקודה מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים, ואם במהלך השלוש שנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב- אזי מוסמך קצין המשטרה לאסור שימוש בו לתקופה של 60 ימים.

סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

סעיף 57ב(ג) מסמיך את בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב (ההדגשה שלי- נ.מ).

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים "האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים".

עוד ציין בית המשפט כי :

" על בעל הרכב מוטלת אחריות לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה ברכב שבבעלותו. אכן, לעיתים היכולת של בעל הרכב למנוע את העבירה היא מוגבלת. אולם המחוקק איפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם ב" זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה)"  (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).

אכן שונה המצב כאשר הבעלים היא חברה להשכרת רכב ובסיטואציה זו הקשר בין הצדדים הוא עסקי לבין מצב בו הקשר בין הצדדים הוא משפחתי (בפ"מ 2051-12-12 אלחורטי נ' מ"י (פורסם בנבו, 19.12.12)).